איכר זקן וחולה המתגורר בכפר קטן בדרום איטליה נאלץ לעבור לביתם הבורגני של בנו וכלתו במילאנו לצורך השגחה רפואית.
הוא מתעב את החיים בעיר הצפונית המנוכרת שהשמים בה אפורים והאוכל תפל, אבל שם הוא מוצא שתי אהבות אחרונות – אהבת אישה ואהבת סב לנכדו הפעוט. הקשר עם האישה והילד מעניק לימיו האחרונים של הזקן משמעות חדשה לגמרי. מתברר שיש בידו עוד זמן ללמוד, לקח חשוב על שלמות ועל שלווה, ומתברר שגם סיפור העוסק בימיו האחרונים של אדם יכול להיות סיפור חניכה מלא רוך, הומור, חושניות ורגש.
