אני לא יכולה להיות תמיד נהדרת (251 עמודים)

"הריני מוותרת בזאת לעצמי על הייסורים.
הייסורים שבאים בעקבות זה שאני לא מצליחה להיות כל הזמן מצוינת ומצטיינת, מתוקתקת ומסודרת, מדייקת ומחייכת. ונהדרת.
כי אני בין כה לא מצליחה להיות כזאת. גם אי אפשר. אני סתם נקרעת, ובסוף כועסת.
מעכשיו אשתדל קצת פחות ואהיה טובה לעצמי קצת יותר.
מגיע לי, אני בסך הכול די בסדר.
אני בטוחה שכולם גם ירוויחו מזה. בעיקר אני.
תחי החירות. כבר יותר טוב לי."
כבר עשר שנים שליהיא לפיד מתעדת שבוע אחרי שבוע את העובדה שהיא לא נהדרת. מדורה הפופולרי ב"ידיעות אחרונות" הפך עם השנים לכותל הדמעות של הלא נהדרות. שם נפגשות כל הנשים שהעוגה נשרפה להן, ששוב רבו עם אמא שלהן, שהגיעו באיחור ועם דמעות לאסוף את הילד, שאמרו לחברה הכי טובה את הדבר הלא נכון על הבחור הלא נכון. הבחורות הנהדרות יקראו כנראה ספרים אחרים, אבל לפיד מזמינה את כל מי שקמה אי פעם עם פיג'מה ותסרוקת גרועה לקרוא את העמודים הבאים ולגלות שאנחנו בסדר, שבחיים אין מתכון סודי מנצח, שהן לא היחידות שמסתובבות בעולם בתחושה שזה לא מה שהבטיחו לנו. גברים, אגב, מתבקשים לא לקרוא את הספר הזה, הוא מכיל יותר מדי סודות שאנחנו לא רוצות שתדעו.
חמישה דברים על הספר הזה:
1. בכל פעם שהתיישבתי לכתוב לא האמנתי שאמצא על מה, ובסוף תמיד הייתי צריכה לקצר.
2. שמונה שנים כתבתי מתוך ענן של עשן סיגריות ושנתיים בלי עשן בכלל. תמיד עם כוס קפה.
3. מעולם לא סיימתי אף כוס קפה. הוא תמיד התקרר לפני כן והכנתי חדש.
4. אני לא יכולה לכתוב עם שירים בשפה שאני מבינה כי המילים מתערבבות לי, אז ברקע התנגנו לי בחדר מילים בצרפתית, לדינו וספרדית.
5. בעשר השנים שבהן כתבתי את הספר הזה הזדקנתי מקסימום בשנתיים.
ליהיא לפיד, אמא של ליאור ויעל, האחים של יואב. רעייתו של יאיר. הבת של תלמה ורפי. אחות. חברה. אישה. דודה. גיסה. כותבת. מצלמת. סקרנית. קוראת. לא יודעת לשיר. רוקדת מעט אבל עם כל הלב. שואלת. עונה. לפעמים צודקת, אבל גם ממש טועה. משתדלת. לפעמים משתדלת מדי. רוב הזמן רגועה, אבל כשמתרגזת אז זה עם כל הנשמה. מבשלת, אבל מעדיפה לאכול. מבולגנת. חוזרת הביתה לפחות פעמיים לפני שהיא יוצאת כי שכחה משהו. סופרת ועיתונאית. לפני כן היתה צלמת עיתונות עם טוסטוס.